גדי יגיל הוא שחקן, קומיקאי ואיש בידור ותיק, מהפנים המוכרות של עולם התיאטרון, הטלוויזיה והסטנדאפ בישראל. לאורך השנים ביסס לעצמו מקום של כבוד על במות מרכזיות, בסדרות טלוויזיה ובמופעי יחיד, וזכה להוקרה על תרומתו לתרבות.
הסטנדאפ והמופעים
יגיל מזוהה במיוחד עם תוכנית היחיד "חיי כלב", שאותה העלה במשך עשור והציגה מעל 600 פעמים. המופע התאפיין בהומור אישי, סאטירה על חיי היומיום ודמויות צבעוניות, וסימן אותו כאחד הקולות הבולטים בז'אנר הבידור העצמאי. בהמשך הופיע גם במופע בידור משותף עם מוטי גלעדי, "המוסד לבידוח לאומי".
ב-1985 הנחה את הפסטיגל יחד עם אבי קושניר, והמשיך לשלב בין הופעות יחיד, הנחיה ויצירה קומית.
הדרך עד כאן
תחילת דרכו הייתה בלהקת פיקוד צפון, ולאחר השחרור תפס תפקיד ראשי בהצגה "תעלולי נסר-א-דין" בתיאטרון העממי של פשנל. משם המשיך לשחק בתיאטראות מובילים: בתיאטרון הקאמרי הופיע בין היתר ב"עוץ לי גוץ לי", "האדרת", "הרטיטי את לבי", "משפחה חמה", "גטו", "איש קטן מה עכשיו", "דבר מצחיק קרה", "איבנוב", "אח יקר", "אופרה בגרוש"; בתיאטרון באר שבע שיחק בקומדיות "כסף קל" ו"חלום ליל קיץ"; בתיאטרון בית ליסין הופיע ב"סקאפינו", "יחפים בפארק", "האורחת", "מר גרין"; ובתיאטרון יידישפיל הציג בהצגות כמו "אני לא רפופורט", "מנגינה שבלב", "דז’יגאן ושומכר לנצח", "גבירטיג".
יגיל גם השתתף במחזות זמר, בהם "הלו, דולי!" ו"אירמה לה דוס מיפו". את הופעתו הראשונה ביידיש עשה בהצגת "שירי חומש" של איציק מאנגער.
טלוויזיה וקולנוע
בטלוויזיה, יגיל היה הראשון שגילם את החתול בתוכנית הילדים "מועדון החתול שמיל". הופיע בתוכניות יחיד כמו "מזל כוכב" ו"הערב עם גדי יגיל", ובסדרות "שכנים", "המובילים" ו"נבסו". בקולנוע שיחק בסרטים "כץ וקרסו", "שוד הטלפונים הגדול", "השכונה שלנו" ואחרים.
פרסים והוקרה
יגיל זכה בפרס מפעל חיים בטקס פרסי התיאטרון, וכן בפרס מפעל חיים על תרומתו לתרבות היידיש בישראל.
חיים אישיים
נשוי לבלהה, בתו של השחקן משה חורגל, ואב לשלושה. אחד מבניו הוא הסופר ומבקר הספרות רן יגיל.
