את הסרטון הזה יצרתי מפני שסגירת מועדוני החשפנות בתל אביב הדירה שינה מעיניי. ראיתי כיצד הפוליטיקאיות ומובילות המאבק חוגגות את סגירת המועדונים, תוך התעלמות מהחשפניות המוחות על סגירת מקום עבודתן ללא הודעה מוקדמת. צר היה לי לראות נשים שקופות הופכות שקופות יותר. חלקן, כפי שמסר איגוד החשפניות בתגובה, מפרנסות משפחות שלמות ואיש לא נתן את הדעת מה יעשו ביום למחרת. חלקן אמהות חד הוריות או טרנסיות, שמעולם לא הצליחו להתפרנס באופן אחר.
מלבדן, יש אחוז של עובדות תעשיית המין שמצהירות כי הן עושות זאת מבחירה מודעת ושלמה. 24% סיפרו למשרד הרווחה בשנה שעברה כי הן מעוניינות להישאר במקצוען. אפשר לתהות על איכות הבחירה, ומניין הגיעה – מחקרים רבים מראים כי 90% מהנשים בזנות עברו התעללות מינית בילדות (נתון שהופרך עשרות פעמים, אבל אין באמת דרך לדעת). מהצד השני, אני מאמינה כי הבחירות של כולנו הן תוצר של טראומות ילדותנו. חלקן בחירות מרפאות, וחלקן מחמירות את הנזק.
לא מופרך לחשוב כי מרבית הנשים בתעשיית המין – חשפניות, זונות או מעניקות שירותי מין אחרים – רק נפלו לבור שהוכתב להן בילדות. חלקן אולי אף נכללות בתוך 24 האחוזים שרוצים להישאר בתעשיית המין. אבל הקלות שבה אנו צובעים קהילה שלמה כבלתי מודעת וחסרת סמכות לקחת אחריות על חייה, היא מסוכנת. ישנן נשים שחיות אורח חיים אלטרנטיבי, שונה משלנו, ואם הן מתחננות שיניחו להן לנפשן – בואו נקשיב להן רגע, לפני שאנחנו פונים למחקרים ולנתונים שבוצעו עליהן מלמעלה.
הביטוי "אני מאמינה לך" מבורך, אבל לתחושתי גם סלקטיבי. לעובדות תעשיית המין או נשים מיתרניות אחרות שמעידות כי הן מרוצות מאורח חייהן, אנחנו נוטים שלא להאמין. אולי אנחנו צודקים. יתכן שרבות מהן אכן מספרות לעצמן סיפור של שליטה וחירות מינית, אך יתפכחו בעוד מספר שנים ויבינו כי כל הזמן הזה בעצם חיו בשקר. יתכן גם שלא. כך או כך, גם לקול שלהן מגיע להישמע. מפני שסובלנות, הקשבה וליברליות נמדדות בעיניי במתן מקום לשונה.
אני לא קוראת לנו, כחברה, להעלים עין. אני לא קוראת לאפשר לכתות ובתי זונות להמשיך להתקיים כסדרם, ללא כל פיקוח חיצוני. נהפוך הוא – אני קוראת לפקוח עיניים ולהתבונן עד לפרטים הקטנים, כי המציאות המקיפה אותנו מורכבת להחריד.
אני רוצה להודות מקרב לב לאנה, חשפנית לשעבר, שהסכימה להתראיין לסרטון הזה, ולשרון, בן זוגי, שוויתר על שעות שינה יקרות על מנת לצלם ולערוך את מה שהאמין בו במיוחד. ברשותכם, אסיים במילים שכתבה לי אנה לאחר הראיון שלנו, ושהחלטתי משיקולי זמן להחסיר מהסרטון: "בשורה התחתונה אנחנו צריכות להבין שהטענה שהתנהגות מינית פרוצה של אישה אחת מאירה באופן רע על כל הנשים היא לא טענה פמיניסטית. כל אישה יכולה להתנהג ולהתלבש באופן שמתאים לה בלי שזה יאמר דבר על נשים אחרות".
צילום ועריכה: שרון בנימין
מרואיינת: אנה
כתיבה והגשה: אופיר סגרסקי
