בעולם הבידור כל אודישן הוא סוג של רכבת הרים רגשית, ואלעד תורג'מן, שמוכר לכולנו מ"פאוור קאפל", החליט לשתף את עוקביו בסיפור אישי במיוחד – כזה שמזכיר לכולנו שגם כשנדמה שהדלת נסגרת, לפעמים נפתחת חלון (ואפילו עם תפקיד חדש).
הפספוס – וההחלטה לשחרר
תורג'מן סיפר שבמהלך סבב אודישנים לפני שנה, ניגש לאודישן עם שלום מיכאלשווילי ויצא בתחושה מעולה. "הרגשתי שהלך הכי טוב בעולם ונתתי מאה אחוז", הוא משתף. אבל אחרי חודש – ההודעה: לא התקבלת. "באותו רגע אני מאוד מאוד מתבאס, אפילו קצת עולות לי הדמעות. כל פעם שאני לא עובר אודישן אני נכנס לשלושה ימי דיכאון", הוא מודה בכנות.
אבל הפעם, במקום לשקוע, בחר תורג'מן בגישה חדשה: "פעם ראשונה בחיים קראתי 'מזמור לתודה' והודיתי על זה שזה לא שלי. אמרתי: כנראה הקב"ה, אתה יודע מה נכון לי".
משחררים – ומקבלים הפתעה
אחרי חודש נוסף, כשכבר שכח מהעניין, קיבל טלפון: "אבי רוצה לראות אותך, התקבלת, ברכות!". ולא רק זה – היוצר כל כך אהב את מה שתורג'מן עשה באודישן, שהוא כתב עבורו דמות חדשה, "הרבה יותר נכונה ומדויקת לי מהדמות שעשיתי אליה אודישן".
תורג'מן מסכם את החוויה במסר שמדבר לכולם: הוא מדגיש שהוא לא טוען שהקריאה במזמור היא שהביאה לו את התפקיד, אלא שבסופו של דבר, הדברים מסתדרים כפי שהם צריכים לקרות, וחשוב לדעת להעריך את מה שיש. הוא מוסיף שביום שבו בחר להפסיק להתעקש ולהרפות, הוא הרגיש תחושת הקלה אמיתית.
לסיכום – סיפור קטן, השראה גדולה
הסיפור של אלעד הוא תזכורת לכל מי שמנסה, נכשל, מתבאס – ואז קם וממשיך. גם אם אתם לא קוראים "מזמור לתודה" כל בוקר, אי אפשר שלא להעריך את היכולת לשחרר, להודות ולגלות שהחיים לפעמים יודעים להפתיע. רוצים לעקוב אחרי אלעד תורג'מן? העמוד שלו בדופק מחכה לכם עם כל מה שחדש.
